Religions

דתות בסין

במשך אלפי שנים היו מספר רב של דתות או ווריאציות שונות של דתות אשר לפעמים היו בהשלמה ולפעמים אף נלחמו והתנגדו זו לזו. ניתן לציין את העיקריות שבהן:

אלילות קדומה
בעת הקדומה, היו דתות שהתבססו על אמונה באלילים ובמערכת הקשרים שלהם עם הטבע, שדים וכוחות על טבעיים המשפיעים על האדם ופועלו. מאוחר יותר חלק מיסודות אמונות אלו הועברו בצורות שונות לשאר אסיה ומוכרות כיום ביפן כדת ה"שינטו".

 

קונפיצואניות  

הדת הקונפיצואנית מבוססת על משנתו של החכם האגדי "קונג-פו-צ'ה" שנודע בהמשך חייו כ"קונפיציוס" שחי במאה השישית לפני הספירה בתקופה שסין היתה מחולקת לנסיכויות ולמדינות קטנות. בתקופת חייו נדד קונפיציוס בין הממלכות וניסה לשכנע את הנסיכים לדבוק ולאמץ את משנתו אך ללא הצלחה.

את סוף חייו בילה בכפרו שבו נולד ועסק בהוראה ובהעברת ידע על משנתו לכל מי שרק היה מוכן להקשיב לו. מאוחר יותר, שנים רבות לאחר מותו נקלטה בתרבות הסינית משנתו ולמעשה הפכה מאז לעיקרי האמונה הסינית המשמרת וקובעת את המבנה החברתי/שלטוני בסין – עד עליית הקומוניזם בראשית המאה ה-20.

קונפיציוס דגל והטיף כי השמים הם הכוח השולט על העולם (והאדם). הקיסר השולט הוא "בן-השמים" ותפקידו להוות גשר וכוח סמכות ביצועית בין כוחות העולם לאדם ולעם. את חוקיות השמים והטבע האנשים צריכים לשמר בקפדנות ולייצר מערכת היררכית של שילטון (ומוסר בהתאם) שבו לכל אדם יש תפקיד ומקום ועליו למלא אותו נאמנה, החל בשליט וכלה באחרון פשוטי העם.

קונפיציוס כתב ספרים וביסס את מבני ההיררכיה בין השליט, בין נתיניו, ממשל, פקידים, עובדים ועד מערכת חוקים ויחסים פנימיים בתוך המשפחה "התא הבסיסי" לקיום ההירארכיה הכוללת. הוא האמין כי אם ישמר הסדר הנכון – או אז השמים יעזרו לשמר את הטוב לאדם.

בודהיזם סיני 

מקורו של זרם הבודהיזם בהודו בתחילת המאה החמישית/שישית עם התגלותו של בודהה בהודו ותחילת התגבשות קבוצת מאמיניו סביבו בשנות חייו.

למרות התפשטות הבודהיזם בהודו ואסיה לפני הספירה - הוא הגיע לסין רק באמצע המאה השנייה לספירה. מאוחר יותר חלק מזרם זה התמזג עם הזרם הצ'אן הסיני המקומי והפך לשילוב זן בודהיזם.

זרם הבודהיזם הקלאסי פנה לכל אדם באשר הוא וניסה להציע דרך לשיחרור האדם מסיבלות העולם ע"י ביטול העצמי וויתור על התשוקות והשאיפות, התמזגות בכלל והגעה למצב של נירוונה והרמוניה מלאה עם היקום - המבטלת את הצורך לשוב ולהיוולד מחדש בעולמינו המלא בצער, מחלות, עוני, כאב וכליאה בגילגולים חוזרים ונשנים ללא תכלית רק עם מכאוב וסבל.

הזרם של הבודהיזם הסיני קיבל את מרבית עיקרי הזרם הבודהיסטי ההודי אך במשך השנים הרבות ועד היום בכל תקופה ובכל מקום בסין בוצעו ה"התאמות" לתרבות הסינית ולקיום המקומי בה... אם באופי דמויות הנזירים, אם במיקומים מיוחדים במקומות מבודדים בהרים, או בניית פאגודות בסגנון סיני ולא בסגנון ההודי הקלאסי.

אך יחד עם זאת נשתמרו עיקרי הדת, האמונה, אופי הנזירות, הטכסים והתפילות אל מול המקור - זרם הבודהיזם הקלאסי.

דאואיזם

המילה טאו (דאו) הייתה בעלת קונוטציות מיסטיות מאז ימי קדם ותוארה על ידי החכם המבשר אותה "החכם לאו-צ'ה" כך:

'בתחילה היה האחד, אחר כך נולדו השנים ומהם נוצרו ריבוא הדברים'.

....

דאו אשר תוכל להגדירו – אינו דאו ניצחי

שם שתוכל לכנותו –
אינו שם ניצחי

נטול השם הוא מקור ראשיתם של שמים וארץ

.....

יש ואין מולידים זה את זה
קשה וקל משלימים זה לזה
ארוך וקצר מודדים זה את זה
גבוה ונמוך נוטים זה לזה
צליל וקול תואמים זה לזה
קדם ואחור מלווים זה את זה
לפיכך
החכם שרוי באפס מעשה
ומטיף באין אומר

(מאה 6 לפנה"ס - מתוך דאו דה-צינג/לאו צ'ה)
......

בניגוד לזרם הקונפיצואניות, זרם הדאואיזם דגל בחופש האדם, בהרמוניה ושלמות בין האדם למשפחתו, סביבותיו, כפרו מחוזו ושילטונו, הוא בז לשילטון המדינה הנוקשה וטען כי ההרמוניה מכוונת את היחסים בין אדם לעולם בצורה מושלמת ולא נדרשות כל הפרעות שילטוניות, מינהלתיות או מילחמתיות על מנת להתנהל בעולם ובעבודת הכפיים איש איש בביתו וכפרו.

השלטון נסמך על מערכת היררכית איכותית ואמונית עם נתיניו ולכן אין צורך בחוקים או בהפעלת כוח, המוסר וההרמוניה משלימים ומספקים כל מערכת יחסים מהאדם הפשוט ועד גדול המלכים ועד השמים ממעל המשפיעים על העולם.

צ'ן – זן


הצ'ן הסיני (או הזן היפני) מקורו בבסיס האמונה הבודהיסטית אך הדגש בו הוא ההתמקדות בפעולות יומיומיות "רוטיניות" אשר מבצעים אותן תוך כדי שימת דגש פנימה על העשייה עצמה, על המחשבה הנכונה, הפשטות והדיוק.

בעזרת כל פעולה פשוטה ומונוטונית ככל שתיהיה מאמינים הוגי הזרם הזה כי ניתן להגיע לשלמות פנימית ודרכה לתובנה כוללת ואף הארה והרמוניה עם העצמי ועם הטבע הסובב אותנו.

יש האומרים: " מי שיודע (שהגיע הארה שלמה) אינו מדבר...ומי שמדבר – אינו יודע".

הזן, עודד ופיתח בתלמידיו רגשות של חיפוש עצמי, של שאלת שאלות ותהיה על סדר הדברים בעולם כמו החיפוש אחר מהות פנימית. הזן פיתח שיטה של שאלות "בלתי אפשריות" אשר מטרתן הייתה לעודד חשיבה מסוג אחר ואולי בעזרתה להגיע לתשובות לא שיגרתיות שיובילו את המתבונן לדרך האמת והייחוד שלו.

הזן עוסק בבחינה והתנסות אישית של חוויה חשיבה וידע...

ולסיכום:


לאחר המהפכה הקומינסטית, מהפכת התרבות ו"התמערבות" סין בשני העשורים האחרונים, יחד עם נידבכי התרבות והדתות הקדומות, כיום בסין ישנו "ערב-רב" של בסיסי דתות ושילובים שונים מהעבר ומההווה, כך שבאופן כללי כמעט וניתן להגיד כיום כי בסין אין דת, או לפחות דת ראשית רישמית ושולטת למרות חזרה איטית ומדודה אל עבר המסורת הקונפיציואנית והתרבות שקדמה לתקופת המהפכה.

בנוסף,
ניתן לציין כי בשנים האחרונות הממשל בסין נוטה לפתיחות מחודשת לדתות ולמסורות הישנות שרווחו בסין, שיפוץ ושימור מאסיבי של מנזרים ומקדשים שהתפוררו ואנשים רבים מוצאים את עצמם חוזרים למסורות העבר, לשורשים ולטכסים עתיקים שהיו נהוגים ברחבי סין טרם המהפכה הקומוניסטית.

כמו-כן, מקדשים ומקומות קדושים הפכו לאבן שואבת להמוני אדם בסופי שבוע וחגים, המהווים מוקדי ביקור ועלייה לרגל ומפיחים רוח חדשה במסורת העבר שעוברת תחייה מחדש בכל צורותיה.

© 2019 by Ziv Rotem-Bar  |  www.Door2China.biz  |  rotembarziv@gmail.com  |  054-4499145

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now